ככה מתנשקים באמצע הרחוב?

יצאנו מבית הקפה, שתי נשים באמצע החיים, מחייכות ומרוצות אחרי בילוי משותף.

הקפצתי את שרית בחזרה לביתה, פטפטנו עוד קצת בדרך.

בתחילת הרחוב שלה ראינו נער ונערה מחובקים. הם התלטפו בעדינות, ואחר כך נישקו זה את זו. "תעצרי בצד!" שרית ציוותה עליי פתאום, "נראה לי שזה הבן שלי והחברה שלו.." היא פתאום נראתה המומה, "ככה להתמזמז באמצע הרחוב?? מה יחשבו אנשים? ומה יהיה על השם שלה? מילא הבן שלי אבל מה יגידו עליה?"

-"רגע, אני לא מבינה", תהיתי, "הם הרי חברים כבר כמעט שנה, תראי איך הם נהנים, זה כל כך יפה? מה הבעיה??"

-"אני אהיה חייבת להעיר לו בבית, שידע שיש דברים שלא עושים ברחוב…"

-שרית, את בטוחה?" שאלתי בקול, "זה מה שאת רוצה ללמד את הבן שלך? שלהתחבק ולהתנשק זה משהו שצריך להתבייש בו??"

 

לפעמים התפיסות שליוו אותנו מילדות טבועות בנו ואנו מעבירים אותן הלאה בלי לשים לב.

כמה פעמים הערות של מבוגרים באקראי גורמות לילדיהם לתפיסות שילוו אותם כל החיים?

האם אהבה של נער ונערה היא משהו שצריך להתבייש בו?

האם יש הבדל בין מה שנחשוב על נערה שמתנשקת ברחוב עם החבר שלה, לעומת מה שנחשוב על הנער? למה בעצם?